אילו שרתים קיימים ברשת ועל מה כל אחד מהם אחראי בפועל

שרת הוא תפקיד ולא חומרה: אותה מכונה יכולה להגיש אתר, לשמור קבצים ולבדוק סיסמאות. כל עוד העומס קטן, התפקידים מסתדרים יחד, ועם הצמיחה הם עוברים למכונות ולמכונות וירטואליות נפרדות. כדי להתמצא בגן החיות הזה מספיק לדעת אילו תפקידים קיימים ואיך הם מסתדרים זה עם זה.

מול המשתמש

שרת אינטרנט מגיש דפים ואפליקציות: מקבל בקשה מהדפדפן, מביא את הנדרש מקבצים או משירותים שכנים ועונה. בהתקנות רציניות לפניו עומד פרוקסי הפוך: מקבל חיבורים, מטפל בהצפנה, מחלק עומס בין מכונות ומגן עליהן מהתקפות, כפי שהסברנו במאמר על המשימות של שרתי פרוקסי. שרת אפליקציות חי מאחוריהם ומריץ את הלוגיקה, מחנות מקוונת ועד API של אפליקציה.

נתונים

שרת מסד נתונים שומר מידע מובנה: הזמנות, משתמשים, מלאי. אויביו העיקריים הם מחסור בזיכרון והדיסקים, והפרה הקדושה שלו היא גיבויים עם בדיקת שחזור. שרת קבצים שומר מידע לא מובנה: מסמכים, סריקות, פרויקטים; במשרדים אלה תיקיות משותפות עם הרשאות לפי קבוצות. אחסון גיבויים מופרד ומורחק: עותק על אותו שרת של הנתונים עובר את אותן תקלות בדיוק.

שכבת השירות

שרת DNS הופך שמות לכתובות; במשרד הוא מטפל גם בשמות פנימיים, ובקשות חיצוניות עוברות למתרגמים ציבוריים, וכל רשומה אפשר לבדוק בבדיקת DNS שלנו. DHCP מחלק כתובות למכשירים. בקר דומיין שומר חשבונות ומדיניות: מי ברשת ומה מותר לו; כמעט כל התפקידים האחרים נשענים עליו. שרת דואר מקבל ושולח הודעות, והוא התפקיד הקפריזי ביותר: מוניטין הכתובת, חתימות השולח ורשימות שחורות דורשים תשומת לב מתמדת, ובדיקת הדומיין מקלה על המעקב.

גבול הרשת

ביציאה לאינטרנט חיים השער וחומת האש: ניתוב, כללי גישה, ‏VPN לעבודה מרחוק. בחברות גדולות יותר מאחד אותם שער אבטחה עם סינון ודוחות, כמו UserGate. כאן גם מקומו של הפרוקסי הקדמי של המשרד, אם צריך לסנן ולספור את תעבורת העובדים.

פיזי, וירטואלי וענן

תפקיד לא קשור לחומרה. מכונה פיזית אחת נושאת כעשרה שרתים וירטואליים, וזו הנורמה היום: וירטואליזציה מפשטת גיבויים, מעברים וניסויים. הענן מזיז את התמונה עוד יותר: חלק מהתפקידים נשכרים כשירותים מוכנים, ונשארת לכם רק ההגדרה, בלי חומרה כלל. הבחירה בין חומרה משלכם, וירטואליות וענן נמדדת בכסף ובאחריות: מה זול יותר לתחזק ואת מי להעיר בלילה בתקלה. סכמות מעורבות, עם מסד משלכם ודואר שכור, נפוצות יותר מטהורות.

איך זה גדל בחיים

רשת קטנה מתחילה במכונה אחת שבה מסתדרים קבצים, ‏DNS וכמה שירותים, ובנתב בתפקיד שער. הראשון לעבור הוא בדרך כלל מסד הנתונים: צפוף לו ליד השכנים בזיכרון ובדיסקים, ומכונה נפרדת משתלמת. אחר כך הגבול מקבל מקום משלו: שער עם כללים משלו מחליף את הנתב. דואר צוותים קטנים מעדיפים למסור לשירותים חיצוניים: מחיר הגחמות של התפקיד גבוה מהמנוי, ושירות חיצוני שומר על מוניטין השולח באופן מקצועי יותר. שרת קבצים, לעומת זאת, אוהבים להחזיק קרוב: מסמכים בהישג יד, הרשאות ברורות, מהירות מקומית. אחר כך התפקידים מתרבים בווירטואליזציה: יכולות להיות שתי מכונות פיזיות ועשרה תפקידים עליהן, וזו צפיפות תקינה.

עיניים ואוזניים: ניטור

מה שנזכרים בו אחרי התקלה הראשונה ראוי לתפקיד משלו: שרת ניטור ויומנים. הוא אוסף מדדים ויומנים מכל האחרים, מצייר גרפים ומעיר את התורן לפני שהמשתמשים שמים לב. לכאן זורם גם מעקב התעבורה, שעליו יש לנו ניתוח נפרד. הכלל פשוט: התפקיד הזה מופיע שני או שלישי, לא עשירי, כי בלעדיו כל האחרים חיים בעיוורון.

בתכנון החזיקו בראש שתי שאלות מהטבלה: מה נשבר כשתפקיד נופל ומי ישים לב. התשובות קובעות עדיפויות גיבוי טוב מכל מדריך: בקר דומיין ו-DNS קודם, שרת קבצים סולח על שעות השבתה, חלון הראווה של חנות לא סולח על דקות. תשתית מתבגרת דרך המודעות לתשובות האלה יותר מאשר דרך מספר השרתים. ומה שלא תהיה הסכמה, תעדו אותה לפחות בתמונה אחת עם חיצים: המנהל הבא, אולי אתם בעוד שנה, יגיד תודה.