סיסמאות חזקות היום: ממשפטים ארוכים ועד מפתחות גישה

סיסמאות לא נפרצות כמו בסרטים. אף אחד לא יושב ומנחש את שם הכלב שלכם: סיסמאות דולפות במיליונים משירותים פרוצים ונבדקות אוטומטית בכל שאר האתרים. המכניקה המכונתית הזו מכתיבה את כללי ההגנה האמיתיים, ששונים בבירור מ«שמונה תווים עם כוכבית» המוכרים מהמדריכים הישנים. נסדר אותם, מתכונות הסיסמה עצמה ועד חיים בלעדיה.

מה באמת חשוב

שתי תכונות מכריעות הכול. ייחודיות: סיסמה אחת לשירות אחד, אחרת דליפה של כל אתר פותחת את כל החיים שלכם; ניסוי זוגות התחברות שדלפו בשירותים אחרים הוא הדרך העיקרית לפריצות המוניות. אורך: העמידות בפריצה מכונתית גדלה עם כל תו מהר יותר מכל טריק, ומשפט של ארבע מילים אקראיות חזק מג'יבריש קצר עם סימנים מיוחדים. כל השאר, מהחלפה קבועה בלי סיבה ועד החלפת אותיות במספרים, שייך לעידן שעבר: מחליפים אחרי דליפה, בלי קשר ללוח השנה.

מנהל סיסמאות: הכללים משתנים

הדרישה ל«מאה סיסמאות ארוכות וייחודיות» בלתי אפשרית לראש וטריוויאלית למנהל: הוא יוצר, שומר וממלא סיסמאות בעצמו, ולכם נשאר משפט ראשי אחד. קחו כל כלי בשל: המובנה במערכת ובדפדפן כבר טוב וחינמי, ואפליקציות נפרדות מוסיפות נוחות כשחיים בכמה פלטפורמות. שני כללי שימוש: המשפט הראשי ארוך ולא משמש בשום מקום אחר, והכניסה למנהל עצמו מוגנת בגורם שני. בונוס שלא מעריכים מספיק: המנהל ממלא סיסמה רק בדומיין האמיתי ושותק במזויף, וכך הופך לגלאי פישינג, כפי שכתבנו במאמר על פישינג.

גורם שני הוא חובה

תהיה הסיסמה אשר תהיה, יום אחד היא עלולה לדלוף מהשירות עצמו. גורם שני הופך סיסמה שדלפה לחסרת ערך: הכניסה דורשת גם אישור מהמכשיר שלכם. היררכיית החוזק פשוטה: קודים ב-SMS עדיפים על כלום, אפליקציית מחולל טובה בבירור מ-SMS, ומפתח חומרה או ביומטריה מובנית של המכשיר הם החזקים ביותר. הפעילו לפחות בדואר, בבנקים וברשתות החברתיות העיקריות: הדואר הוא החשוב ביותר ברשימה, כי דרכו משחזרים את כל שאר הסיסמאות. פירטנו את האפשרויות במאמר על אימות דו-שלבי.

לרוב האנשים הבחירה נראית כך: אפליקציית מחולל בטלפון לכל מה שחשוב, מפתח חומרה לדואר ולכספים למי שמוכן לשאת אותו, ‏SMS איפה שאין ברירה אחרת. וחובה לשמור קודי גיבוי בהפעלה: הטלפון הולך לאיבוד ואיתו המחולל, ושחזור בלי קודים הופך למסע עם דרכון ותמיכה.

מפתחות גישה: החיים אחרי הסיסמאות

פלטפורמות גדולות כבר מציעות כניסה בלי סיסמה בכלל: מפתח גישה הוא מפתח קריפטוגרפי שחי במכשיר שלכם ופועל בביומטריה או בקוד PIN. אין מה לנחש ואין מה שידלוף מהשרת, ובאתר מזויף המפתח פשוט לא יעבוד, כי הוא קשור לדומיין האמיתי. את הסנכרון בין מכשירים פותרים אותן מערכות אקולוגיות ומנהלי סיסמאות. האסטרטגיה להיום: הפעילו מפתח גישה בכל מקום שמציעים אותו, והסיסמה נשארת כניסה רזרבית וההיגיינה שלה עדיין חשובה.

איפה לרשום ומה לא לרשום

שלושה דברים לא נשמרים בשום מקום בגלוי: המשפט הראשי של המנהל, קודי PIN של כרטיסים וקודי גיבוי בפתקים לא מוצפנים בטלפון. נייר בבית, פרדוקסלי ככל שיישמע, הוא מקום ראוי למשפט הראשי ולקודים: איומים מהאינטרנט לא מגיעים למגירת השולחן. לעומת זאת, קובץ «passwords.txt» בשולחן העבודה וטבלה בענן בלי הצפנה הם מתנות לגנב העתידי: נוזקה במכשיר נגוע מחפשת אותם ראשונים.

תוכנית לערב

1. התקינו מנהל והמציאו משפט ראשי ארוך אחד.
2. החליפו את סיסמאות הדואר והבנק בסיסמאות שנוצרו, הפעילו שם גורם שני ומפתחות גישה איפה שיש.
3. המשיכו להחליף סיסמאות תוך כדי כניסה לשירותים: בתוך חודש רובן ייחודיות.
4. שמרו את קודי השחזור באותו מקום, במנהל או על נייר בבית.
5. בדקו את הדואר שלכם במאגרי דליפות, בדיקה מובנית במנהלים ובדפדפנים מודרניים: סיסמאות שנמצאו מוחלפות ראשונות.

בזה הנושא סגור לשנים קדימה: ייחודיות פותר המנהל, עמידות פותר האורך, גניבת סיסמה מאבדת ערך בזכות הגורם השני, ומפתחות גישה מסירים בהדרגה את מושא הגניבה. ואם חשבון כבר מתנהג מוזר, עזבו את הסיסמאות והתחילו מהשלבים אחרי פריצה.